אביגיל שבה הביתה

בַּת אַרְבַּע שָׁבָה אֲבִיגַיִל הַבַּיְתָה
בִּסְפִינַת חַיֶּיהָ שֶׁנִּטְרְפָה
עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת תָּרוֹת אַחַר
הָאֵין הַמְּמָאֵן לְהִסָּפֵג
בְּלִבָּהּ הַקָּטָן
וְתַלְתַּלֶּיהָ מִי יְסָרֵק
וְאָח וְאָחוֹת בְּיָדֶיהָ אוֹחֲזִים
עַד סוֹף הָעוֹלָם
שֶׁכָּל כֻּלּוֹ זִכְרוֹנוֹת 
בְּקֻפְסָה קְטַנְטַנָּה
 אַתְּ תִּגְדְּלִי אֲבִיגַיִל
וְעֵינַיִךְ לֹא יָבִינוּ
אֶת הַלָּמָּה וּמַדּוּעַ
עַל שֶׁנִּגְדַּע, עַל שֶׁאָבַד.

אֲבָל עָמֹק בַּלֵּב פְּנִימָה
תָּמִיד יִהְיוּ שָׁם אַבָּא וְאִמָּא.