טַיְקוּנִית שֶׁל אַהֲבָה

כְּמוֹ הַפֶּרָח הַמֵפִיץ רֵיחוֹ 
אַתָּה עוֹטֶה
אֶת רֵיחַ הַבֹּשֶׁם שֶלְךָ 
הַמּוֹשֵׁךְ וְהַמַּקְסִים,
הַלוֹפֵת אוֹתִי
כְּדֵי לְחַבְּרֵנִי אֵלֵיךָ.
בּוֹא,
    בּוֹא,
        בּוֹא
וְהַתְאֵם נִיחוֹחַךָ
לִשְׂפַת הָרֵיחַ שֶׁלִּי.
אֲנִי כְּשִיכּוֹרָה
אַחֲרֶיךָ אֵלֵךְ.

אֶת אַהֲבָתִי אוֹתְךָ
לֹא נִיתָּן לִמְדֹד
בְּשׁוּם סֶרֶט מְדִידָה
אוֹ חֵבֵל מִידָה
רוֹצָה לִהְיוֹת אֵשֶׁת שִׁוּוּק,
הַמְשַוֶקֶת אוֹתְךָ אֵלַי
קָרוֹב-צָמוּד.
רוֹצָה לִהְיוֹת,
טַיְקוּן שֶׁל הַעֲנָקַת אַהֲבָה.