זעם

לֹא אָבִין כֵּיצַד הֶעֱמִיסוּ עַצְמָן כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ

עַל מִפְתַּן דַּלְתִּי. אַף סֵדֶר לֹא עָרַכְתִּי בָּהֶן

עֵינַיִם לֹא נָתַתִּי בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁל גַּעַשׁ

לֹא הִשְׁפַּלְתִּי רֹאשׁ מוּל עוֹנוֹת בּוּשָׁה כְּאֵב

עוֹיְנוּת שִׂנְאָה אֲהָבוֹת לְלֹא מְצָרִים וּמָה 

אֲנִי הַיּוֹם, נוֹשֵׂא אֶת עֵינַי בְּקִנְאָה, זַעַם 

חֲסַר צֶדֶק בְּאֵלֶּה הָעוֹלִים עַל הַמַּסְלוּל בּוֹ

פָּסַעְתִּי שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, רַבּוֹת מִנָּשׂוּא,

סוֹגֵד לִנְעוּרֵיהֶם בְּעֵת שֶׁהֵם מִתְנַשְּׁפִים

עַל חוֹפֵי יָם בְּמֵרוֹץ הַיּוֹמִי שֶׁלָּהֶם אֶל 

עֵבֶר הַיְּשִׁימוֹן , מִדְבַּר הָאֲנָחוֹת עַל מָה 

שֶׁלֹּא יָשׁוּב עַל הַדִּמְעָה בִּקְצֵה הַמַּסְלוּל.