הרשת סביבי מתהדקת,

המחנק תופס לו מקום.

העצב חודר אל העצם,

נוגה אשאר לי היום.

 

עצוב ביום חורף בלי גשם,

כשרק הדמעות כאן זורמות.

אלפי מלאכים ללא חשק,

חולמים על חלום בלהות.

 

חלון שמואר לו בחושך,

יש ילד בחדר יושב.

לבדו נשאר הוא לקרוא שם,

בודד אשאר-הוא חושב.

 

אין ספור אנשים בודדים,

אין סוף נשמות שטועות.

לבדם עוד כשהם ילדים,

לבדם ללא אח או אחות.

 

מיצאי נשמתי הבודדת,

מצאי לך אחות תאומה.

אחיה את חיי אז בשקט,

יחדיו,ללא מאומה.