סְלִיחָה

סְלִיחָה

כְּבָר לֹא מֵבִין כְּלוּם
לֹא יוֹדֵעַ גַּם
מָה קוֹרֶה לִי
הַאִם זֶה הַגִּיל?
הָאִם כְּעָסִים?
יוֹשֵׁב כָּאן מִמַּעַל וּמַבִּיט
לֹא מַאֲמִין
שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת
וְאֵין לִי תְּשׁוּבוֹת
שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקוֹת הַשֶּׁבֶר
זוֹכֵר כָּאֵלּוּ מִן הֶעָבָר
רוֹאֶה אֶת הַזְּוָעָה שֶׁקָּרְתָה
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִשְׁפָּחוֹת
שֶׁל שְׁכוֹל
וּבֶאֱמֶת,
לֹא מֵבִין כְּבָר שׁוּם דָּבָר
הֲרֵי בָּכֶם בָּחַרְתִּי
אַתֶּם הָעָם הַנִּבְחָר
אָז מָה בְּעֶצֶם קוֹרֶה לִי?
לָמָּה לֹא שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם
מִכָּל מִשְׁמָר?
זֶהוּ,
הִגִּיעָה עֵת
חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ וְהַסְּלִיחָה
מִן פֶּסֶק זְמַן,
עַל אַף הָרִיצָה,הַטִּרְחָה
אֶהְיֶה קְצָת עִם עַצְמִי,
אֶקַּח פֶּסֶק זְמַן
מַבְטִיחַ לַחֲשֹׁב וּלְנַסּוֹת לְתַקֵּן
אֲנַסֶּה שֶׁאוּלַי
יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב מָחָר.
שָׁבוּעַ טוֹב מִמֶּנִּי
הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים
~
בְּמַסָּעִי לָמַדְתִּי שֶׁהַסְּלִיחָה מְרַפֵּאת כְּמוֹ אַהֲבָה, 
שֶׁהַחֶמְלָה הִיא תְּרוּפָה לְכָל מַחֲלָה,
שֶׁרְאִיַּת הַטּוֹב רַק מַגְדִּילָה אוֹתָנוּ, 
שֶׁעָלֵינוּ לְהָסִיר רַק אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁשָּׁמְנוּ לְעַצְמֵנוּ, 
כִּי כָּל הַטּוֹב יֶשְׁנוֹ וּמְחַכֶּה לָנוּ
~
שָׁבוּעַ טוֹב וְשֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל הַחֲטוּפִים
~