על מה חשב ילד בן תשע

עַל מָה חָשַׁב יֶלֶד בֶּן תֵּשַׁע עֵת רָשַׁם אֶת מִלּוֹתָיו הֲרוֹת הַגּוֹרָל

לְאָן נָדְדָה נִשְׁמָתוֹ, כְּלוּם נוֹתְרָהכְּלוּאָה בֵּין סְפִינוֹת חֲלוֹמוֹתָיו

הַשָּׁטוֹת אֶל הָאֵין קֵץ בְּחַדְרִי הַיְּלָדוֹת אֲלֵיהֶן מִפַּעַם לְפַעַם 

נָשָׂא אֶת  עֵינָיו בִּתְפִלָּה.

לֵךְ יֶלֶד. הַתֵּק עֵינֶיךָ מֵחַלּוֹן שֶׁל אַשְׁלָיוֹת. הִנֵּה הַקַּיִץ בָּא.

אַשְׁלָיוֹתֶיךָ יְפַזְּזוּ עַל חוֹלוֹת חוֹפִים רְחוֹקִים עַד שֶׁתֵּרָגַעְנָה, שֵׁב -

וּכְתֹב שִׁירִים. הַיֶּלֶד הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁבְּךָ טֶרֶם מֵת. הוּא רַק חַי בְּיֵשׁוּת

אַחֶרֶת, הֱיֵה לוֹ עֶבֶד, מָלֵא  לִבּוֹ בְּשִׁירִים.

תֵּן לָאֱמֶת, שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת - לְנַצֵּחַ. אִתְּךָ.

ילד בן תשע הייתי עת כתבתי שיר שנפתח במילים:

"לו הייתי אומר האמת -

כאדם חדש הייתי שובר כאבי....."

השיר נשמר על דף בלה מזוקן אותו הדפיסה אמי במכונת ה" רויאל" שלה, והוא ספון אי שם במגרותי.

ואמא אמרה לי תמיד שהמשפט חייב ללוות אותי כל חיי.ועובדה שאחרי כמעט שבעים שנה -

עודני זוכר.