עורב

עורב

תהה העורב בינו לבין עצמו

למה נגזר עלי להיות שחור

כמו הליל או אפור כמו ענן

האם זה עונש או קנס

הייתי רוצה להיות צהוב כמו הלימון,

גם אם הוא חמוץ 

או כתום כמו הגזר והתפוז ואם אפשר אז זוהר ומנצנץ  אעוף בשמיים וכולם יביטו ויגידו כמה יפה הציפור הזאת

אולי אתאפר אצטבע או אתחפש

וכך לא אהיה מוכר

העורב לא היה מרוצה מהיותו שחור וחיפש צבע  רצה להיות בולט בלי להצטנע..

כי תכונה זו רחוקה מהעורב.

בהשראת צילום של בתי נוגה