דע

בהימוט עליך
ברד לבנים שקופות
נוזלות כגבינת קממבר
אל תהום
אחוּז בקרס יתום, ערירי,
מילה, תקווה;

גם להבה מהססת של
קטן הנרות
תאיר את החשוכה בפינות
האפלה.

כשגלי אושר
את ירכתי ספינתך ילחכו
אדוותם עינך תסמא
מקצה האופק ועד קצהו
לא ירמז עב
אור גדול נשמתך יערסל

גם את זוהר השמש
עתירת הגודל,
אדירת ההוד המלכותי הזה,
הנהדר
יאפיל לעיתים חיוורון הירח הקטן.