רוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי - לבמת הדיון

אוֹמְרִים כִּי 
כַּאֲשֶׁר הַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים
 הַמּוּזוֹת שׁוֹתְקוֹת
 נָכוֹן שֶׁשִּׁיר אֵינוֹ אוֹהֵב 
שֶׁאוֹנְסִים אוֹתוֹ לָצֵאת
כְּמוֹ כָּל צְלִיל וּמַנְגִּינָה
וּבְיָמִים טְרוּפִים אֵלֶּה
מִזֶּה כַּמָּה חֳדָשִׁים
הַמּוּזָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מַגִּיעָה
וְאָז לַאֲוִיר הָעוֹלָם
אֲנִי מוֹצִיאָה
כַּמָּה שִׁירִים
וְאַף שִׁיר
לֹא עוֹשֶׂה שְׁרִיר
וּכְמוֹ מְבַקֵּשׁ לְהִוָּלֵד
לָצֵאת מִתְּעָלַת הַלֵּב
וַאֲנִי מְאַפְשֶׁרֶת לוֹ
לְעִתִּים הַלֵּדָה קָשָׁה
וּלְעִתִּים הַשִּׁיר יוֹצֵא בְּקַלּוּת

כְּשֶׁרוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי מִתְיַבֶּשֶׁת
אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתָהּ
לְשֶׁבַע טְבִילוֹת
בַּיָּם.