משא זיכרון וכאב*

האור הנולד עם שחר

בימים האלה

הנשימות האיטיות של העננים

בשמים האפורים

תיקי העמוס ,זיכרון לכתך

עדיין רואה , לא שוכח

גם בהיותך אלמנת זמן אבוד

בי כאב , שלא אספר עד תום ,

לעולם

העצב גובר תמיד באביב

כמו שואג לספר את הסיפור

ללדת את הכאב לחירות גופי

לרפא , הפצע השותת

חשוף לימי אתמול רחוקים

סופר ימים , כמו עומד בדלת

תרמילי על כתפי

ומסרבים -

לתת לי , לעבור.

מתוך מיזם "התיק"