עוד יום, עוד שנה, עוד שבוע

היא הלכה

לא חזרה

לא אמרה מדוע

וכל מה שנשאר

זה רק פצע בלב

שהולך ומגדיל

אבל עדיין כואב

היא מכה עליו בברזל מלובן

והלב כבר אבד כל רגש

ונהיה מאובן

אך נשבר בקרבה לרסיסים

כל יום מחדש

הכאב הפנימי איננו מרפה

איננו נחלש

 

ספרי לי סיפור, ילדה בודדה

על לילות לבנים בלי ירח

על ילדות שאבדה

ילדה בודדה

על האור שבחושך שעודנו זורח

תשארי עוד קצת ילדה

ולכי כבר לישון

כי נורא מאוחר

הכאב, גם אם נמשך

ייחלש מחר

ציירי לי ציור בצבעים בהירים

האור מתחבא,

אך נמצא שם בפנים...

 

לפני ימים, שבועות ושנים

(כמתוך הארה פנימית)

את הלכת

לא חזרת

לא הסברת

קראתי בשמך ואת לא ענית

 

3.8.97