ההחמצה

שירת התשוקה שאבדה בי

עת הרוח הפנתה לחי שנייה

ולא ידעתי ,

לקומם אהבה

בלילות אני חוזר ונוסע אל החופים הרחוקים

אל ההחמצות הניצבות מתריסות ונוגות

עת לא ידעתי ,

לאהוב , אהבות

הרוח כבר לא מייבשת את הדמעות

השקע החסר בחלל לצידי

הוא כמו סגירת דלת

 היה , ולא עוד

פני נוכח ים

אין לי שטרי קניין על אהבות

כמו אני לא

והרוח תולשת תשוקות ואהבות

ורק הגלים , חוזרים וסוטרים לחוף

ללא מרגוע

עכשיו אני לבוש כותנת געגועים

מבקש להיות בשקט , באבלות יתומים

לעמוד על מרפסת החיים

ולזכור , עת הצינה מכה בפנים

אשר אבד - לא ישוב לעולמים.