שלהי אתמולים עטפו
אותי שתיקה.
מכונסת בדרכי אומרת
זריחות.
השמש זורחת מבפנים
מאירה נשכחות ונגוהות
תקווה.
ואני עתיד נוהה בי
מקווה לטוב.
הים שלי אינו נסוג
גם בזמנים קשים.
הוא דוהר קדימה מסתער
על השכחה הפושה בו