הבשורה

שמים כבדים רבצו על האגם

ללא חיוך

הפרחים היו כאלמנות כרתים

נוגים ועצובים

נדהמים מעוצמת , התוגה בשערים

קרניים עצובות הצליפו על המים

לא ידעו רחם

בקעו התכלת בחרי -  אף

כמו מגרשים פרעה וחילו

אין מנחם , מלאה סאת היגונים

האורות בואכה חוף כבו

החשכה שלטה בנתיבות החיים

באין מגדל -אור להנחות ההולכים

העצב נסוך ככבלים  בפתחי הבתים

עם ערב נסוגו העננים

מהרו מערבה , שותקים

מיאנו להיות השליחים

מבשרי בשורת , אובדן העלומים.