זיכרונות מבית-אסנת אלון

מַשְּׂאוֹת חַיִּים נוֹשְׂאִים
זִכְרוֹנוֹת מִבַּיִת שֶׁאֵינָם
מַרְפִּים חִבּוּקָם.
כְּמוֹ הַצָּב אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת
בֵּיתִי אִתִּי לְאָן שֶׁאֶחְפֹּץ.
בִּימֵי הַלִּילָךְ נָהַגְתִּי לַחֲפֹן
חֲוָיוֹת מְלוֹא כַּפַּיִם
וְלִטְעֹם שֵׁכָר חַיִּים.
יָמִים בִּי בָּאִים
נוֹטְעִים אֲחִיזָה לְיָמִים 
שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם לָבָן.