הים מתרחק והולך

גליו מלחשים צַמריריים בּזִכרוֹני,

לא לצוף מעל

לא להבלע אל תוכו.

 

כּבר לא צוּקי עֲזות מאַימים

רק אדווֹת ניחומים

ומין ניחוח מוּכּר

נשימות עמוקות מן העבר.

 

ואני מנקרת מראוֹת

סוֹטה לִצדדים,

מפליגה אל עיניים אחרוֹת,

שֶלךָ .

 

פּעמִים אתה מוּלי

לוקח מזכרוני פּיסה ועוֹד

להציבה בּינינו

כה רציתי לצוּף שוב על פני הקצף,

לטַפּס אל צוּקים

להדהים

ואולי רק  אל סלעים חלקלקים,

להפתיע אותו

במגע.