הַטֶּבַע מְרַפֵּא

הַטֶּבַע מְרַפֵּא

וְהַיָּמִים -

יָמִים שֶׁל קַיִץ
עוֹטֵף אֶת הָעוֹלָם
בְּחֻמּוֹ הַלּוֹהֵט,הַבּוֹעֵר. 
הַכֹּל מִתְעַלֵּף,
            מַצְהִיב,
              מִתְיַבֵּשׁ,
                 נִסְגַּר,
                  מִתְכַּנֵּס,
                     נַח מַמְתִּין.

וְהַיָּמִים יָמִים שֶׁל חֲשֵׁכָה
וְלִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁאֵין מַסְפִּיק
אֲוִיר לִנְשִׁימָה.

 אֲנִי יוֹצֵאת לַשָּׂדוֹת, 
בְּחִפּוּשׂ אַחַר הָאוֹר 
וּמְגַלָּה -

שֶׁיֵּשׁ זְרָעִים וְקוֹצִים
שֶׁמְּאִירִים בִּפְנֵי עַצְמָם.
גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ
 מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין הַצְּלָלִים
גַּם כְּשֶׁעֲנָנִים מַשְׁחִירִים מֵעַל

כָּל קַיִץ

מֵחָדָשׁ אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁגַּם
בְּתוֹךְ הַיֹּבֶשׁ הַגָּדוֹל
אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת
יֹפִי וְאוֹר
וְהַשָּׁנָה יוֹתֵר מִתָּמִיד

מְחַפֶּשֶׂת נְקֻדּוֹת

שֶׁל אוֹר וְתִקְוָה
בֵּין הַצְּלָלִים.

שׁוּב וָשׁוּב 
מוֹצֵאת שֶׁהַטֶּבַע 
הֲכִי מְרַפֵּא וּמַרְגִּיעַ אוֹתִי