שניים לשבת כואבת

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת תְּמוּנוֹת הַחַיָּלִים הַמְּחַיְּכִים שֶׁמֵּתוּ -
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל בֹּקֶר חָדָשׁ שֶׁמֵּת אַף הוּא
עַל לַיְלָה שֶׁגָּוַע מְיֻסָּר צְפִיָּה,
וּמִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם מַמְתִּינָה -
    לְקֶסֶם הַחִיּוּךְ שֶׁאָבַד

 הַזִּקְנָה,הַמִּלְחָמוֹת,הָאֲנָשִׁים הָרָעִים
הָאוֹחֲזִים בַּמּוֹשְׁכוֹת,  וּמִשְׁנָתָם
  רֹעַ -
 גּוֹרְעִים מֵאִתָּנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת
לִסְפֹּג אֶל תּוֹכֵנוּ  
כְּאֵב וְסֵּבֶל עַל מוֹת -
בְּמִלְחָמָה שֶׁלֹּא הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת .