חולמת חול. זוכרת רוח
ים עולה ממערב.
נושמת ריח הדרים מתוק
לוטף, רכות וילון.
דומעת מול כוכב גדול
זוהר מתוך העב
שומעת "בום" של חבטה
קלה, בהסגר חלון.
שומעת צליל פסנתר כנף
מבית-שכן, משמאל
סורקת שערי העב לפני
פגישת רעים אוהבת
ממול רואה גברים בונים
עוד בנין גדול
שורקים אלי שריקת-עוגב-
לתומתי שלהבת.
רועדת חורף מתקרב, נלטפת
בטיפות הגשם הראשון.
לובשת סוודר כחול-שרוול
וחצאית יפה
נועלת מגפיים אדומים ושכמייה
תכולה עם קפישון
צועדת בחולות לפגוש אהוב
אשר הגיע מחיפה.
בתוך דיונות החול זוכרת
נעורים בבוקר ריחני
בים של חול, בכחול
שמיים הנושקים ללב
שרונה- עולם ישן אשר
נגוז, לו אין שני,
עולם אשר בעקבותיו נותרו
ניחוח הדרים וכאב..

חולות שרונה