אור באפילה

מעיניי דימעה זולגת על לחיי מתגלגלת,

מהחלון מביטה ובלב תפילה לוחשת,

והנה צללית מן האפלה בוקעת,

האם זאת דמותך אלי מתקרבת,

או אולי דימעה סוררת את עיניי מטשטשת,

יוצאת החוצה בתקווה בכמיהה,

הצללית נעלמה לה בחשיכה,

אותי מותירה מאוכזבת נטושה,

הקור חודר לעצמותיי,

החשש ממלא את חושיי,

רעד בגבי עובר,

ועוד דימעה משחרר,

משום מקום קולך לי קורא,

מחפשת סביבי אך החושך שולט,

והנה בין הצללים, קרן אור באפילה,

כמו הנסיך על סוסו הלבן,

בצעד מהיר קסום ומסתורי התקרבת לעברי,

לעברך ממהרת.. בזרועותיך מתרפקת,