שירה. לבמה של נורית

פַּעַם הָיִיתִי כּוֹתֵב שִׁירִים שֶׁנָּעוּ כְּמַרְיוֹנֵטוֹת עֵדוּיוֹת צָעִיף וְתַכְשִׁיט
שֶׁנָּעוּ כְּסִימָנֵי שְׁאֵלָה, שֶׁקָּרְאוּ תַּגָּר
בִּתְחִנָּה לְנַפֵּץ מֻסְכָּמוֹת שֶׁכְּאֵב הָעוֹלָם
בָּא אִתָּן חֶשְׁבּוֹן עַד תֹּם הַלַּיְלָה- וּבַיּוֹם
קַמְתִּי אֲנִי וְאֵלֵךְ לְאֵי שָׁם 
וּבָו סִימָנֵי קְרִיאָה  חוֹבְקִים  אֵגוֹ הַקָּם עַל יוֹצְרוֹ וּרְחוֹב חֲסַר הַשְׁרָאָה מְחַיֵּךְ פִּתְאוֹם,

יוֹדֵעַ -
שַׁלְוַת הַקָּם לְפֶתַע עַל אֲהוּבָתוֹ