חבוש בכובע ומשקפי שמש,

עייפות עיניי מליל אמש,

אני את רוקדים בדממה,

ואת את ראשך על כתפי מניחה,

חלף לו הלילה והריקוד לא תם

והמוסיקה נפסקה לה כבר מזמן,

 

עדיין באפי ריח שערך,

וחש על גופי את מגע ידך,

שפתי היבשות צמאות לשפתייך,

בדמיוני שוב את מניעה את מותנייך,

רקדנו את הריקוד לאורם של כוכבים,

הזמן חולף במהירות שמאוהבים,

 

היה זה ריקוד שלא נדרש בו כישרון,

ולא ידענו שלנו זה הריקוד האחרון.

©כל הזכויות שמורות