בּוֹרֵאת מְצִיאוּת

מִדֵּי יוֹם 
אֲנִי בּוֹרֵאת מְצִיאוּת, 
בֵּין חֲלוֹמוֹת 
לַחֲשָׁשׁוֹת הַמִּתְגַּשְּׁמִים.
מְאַפֶּסֶת אֵנֶרְגִּיּוֹת
וּמִתְחַבֶּרֶת
לַתֶּדֶר גָּבוֹהַּ
      תֶּדֶר הָאַהֲבָה.

יוֹצֵאת לְמַסַּע הִתְעוֹרְרוּת
וְאַהֲבָה עַצְמִית
מְבַיֶּמֶת אֶת סִפּוּר חַיַּי.

בְּכָל יוֹם
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת
לְשַׁחְרֵר אֶת הַכְּעָסִים, 
לְחַבֵּק אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ,
לְהִתְמַלֵּא בִּתְשׁוּקָה 
וְזוֹ הַמַּתָּנָה
שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת
לְהַעֲנִיק לְעַצְמִי לְחַיִּים
בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.