השכנה.../אדם אמיר -לב

בבוקר היו שלבי התריסים פעורים

בערב נחבטו בקול ,  כמו מתריסים

נסגרו ללילה ולחלומות אוהבים

ובין לבין הייתה דמותה

ולב צעיר , גואה חמדה

בסמוך לבניין  , הישן , הכעור

צמחו ברושים שנגעו בשמים

וממול , מרפסת קטנה נסתרת למחצה

אליה יצאה , גלויה לעיניי השתיים

לימים בגרנו והתריסים היו לנו סימן

ואהבנו על הספסל הנסמך לברושים 

מתריסים אש כלפי שמים

תובעים את מעלות מעיין הנעורים , בשתיים

וחיינו חלפו כעונות השנה

עד כי עברה לעיר השכנה

ועיניי שחמסו מרפסת ותריסים

נותרו , גלמודים.