את עיני פקח

עם עלות השחר
באמת שאין דבר
המצפים לפתחו של צדק
בעבר

בקצה החושך
כמעט ויָמֵשׁ
הכנתי את ליבי
ואין בו אש

חגור חרבך ילד
על ירך שב
אל תעשה עדיף
אך משגע ומציף

בזריחת הצל
אני כמתנצל
על חוסר יכולת
להיפרד מהפסולת

עם עלות השחר
אתעטף בלא טעם
אשיב הבהמה ליושנה
אעיר הנפש הישנה

וכשתציץ השמש
גם אם לא אשמח
עוד יאיר היום
שאת עיני תפקח