שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ שִׁירַתִּי

עוֹמֶדֶת מוּל גִּנָּתִי
מוּל הָאֲדָמָה
בָּהּ טָמַנְתִּי זְרָעִים 
כְּשֶׁהָאֲדָמָה לַחָה
יוֹדַעַת כִּי 
תִּתְאַפְשֵׁר הַצְּמִיחָה
כְּשֵׁם שֶׁלֹּא רוֹצָה
שֶׁתִּתְיַבֵּשׁ לָהּ הָאֲדָמָה
כָּךְ מְבַקֶּשֶׁת
שֶׁלֹּא תִּתְיַבֵּשׁ לָהּ שִׁירַתִּי
לָכֵן מַמְשִׁיכָה לְהַשְׁקוֹת
כָּל מִלָּה כָּל אוֹת
וּבְכָךְ יֵשׁ בְּרָכָה וְלַחוּת
וְאָז אֲנִי שְׁקֵטָה
שְׂמֵחָה וְצוֹמַחַת
תָּמִיד זְקוּקָה
לַמַּיִם הָרוּחָנִיִּים
כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צְמֵאָה
וַחֲסֵרָה בְּמִלִּים
בְּכָל נִצָּן וְאוֹת
מְנִיחָה עֵינַיִם טוֹבוֹת
שֶׁתָּמִיד תִּהְיֶה נְבִיטָה
וְיוֹדַעַת שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ
כָּל הַזְּמַן מִתְחַדֵּשׁ
וְהַכֹּל עוֹד יִגְדַּל וְיִפְרַח.

בְּיָד חַמָּה
אֶתֵּן אֶת הַתְּנָאִים
הַמֵּיטִיבִים לִצְמִיחָה
אַשְׁקֶה, אֶהְיֶה קַשּׁוּבָה
אַמְשִׁיךְ לְלַוּוֹת
אֶת צְמִיחָתִי
אַשְׁקֶה אֶת הַלֵּב
בְּכָל אַהֲבָתִי
~
12.2.25
~
דֻּבִּי שֵׁבֶט שָׂמֵחַ וּפוֹרֵחַ
~