חרוז למשורר מזדקן

עַל שֶׁכְּמוֹתֵךְ הָיִיתִי חוֹלֵם
בְּיָמִים רְחוֹקִים שֶׁל
בֵּית סֵפֶר -
    וּקְצָת סוֹף גַּן

כִּי יֵשׁ לָךְ פָּנִים מְתוּקוֹת,
וְעֵינַיִם קְצָת נוֹשְׂאוֹת סוֹד.

וּבַלֵּילוֹת וַדַּאי הָיִיתִי חוֹלֵם
אֵיךְ יַחַד נַפְלִיג
אֶל חוֹף וּבְסוֹפוֹ מַעֲגָן .

וְאָז חָלְפוּ יָמִים כֹּה רַבִּים
אֲנִי כְּבָר זָקַנְתִּי, וְאַתְּ -
בְּקֹשִׁי נוֹלַדְתְּ
אֲבָל הַקָּפוּצִינוּ שֶׁאַתְּ מְכִינָה לִי. 
הוּא הֲכִי הֲכִי מִכֻּלָּם