בְּבוֹא הָאָבִיב - ניסיתי לבימת הדיון

בְּשָׁעוֹת שֶׁל חֹסֶר וַדָּאוּת
    בְּשִׁלְהֵי הַחֹרֶף
        גַּם בִּשְׂפַת אִמִּי 
           לֹא אוּכַל לְהַסְבִּיר
               אֶת יִסּוּרַי לִבִּי.
                 מִתְדַּרְדֶּרֶת
                   בֵּין קִפְלֵי נִשְׁמָתִי
                   קְפוּאָה וּמְיֻסֶּרֶת
                כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג
              נְמַסִּים עַל מִדְרֶכֶת לוֹהֶטֶת.
           כְּשֶׁעֵת הָאָבִיב יַגִּיעַ
        עִם זְרִיחוֹת וּפְרִיחוֹת חֲדָשׁוֹת
     בְּרֵיחוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה
  אוּכַל לִנְשֹׁם מֵחָדָשׁ
פִּרְחֵי אַהֲבָה.
 

נִכְתַּב בְּאוֹמָהָה נֶבְּרַסְקָה ארה"ב בְּמִינוּס שֶׁל 25 מַעֲלוֹת וְכָל כָּךְ חִכִּיתִי שֶׁתִּהְיֶה הַהַשְׁתָּלָה וְנוּכַל לָשׁוּב לְיִשְׂרָאֵל וְאָכֵן שַׁבְנוּ בָּאָבִיב עִם פְּרִיחַת הַחַרְצִיּוֹת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת פָּנֵינוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ אוֹהֶבֶת אֶת הָאָבִיב וְאֶת הַקַּיִץ שֶׁל...

כותב פרננדו פסואה: "אם בבוא האביב

כבר אהיה מת,

הפרחים יפרחו באותו אופן,

והעצים לא יוריקו פחות מבאביב שעבר.

המציאות אינה זקוקה לי.”
~
ביום א' הבא נסע לנפוש בטבריה עד יום ה'