קנאה וערגה/אדם אמיר-לב

הקיץ פרץ  , חגיגה לעיניים

הנערות , מחציפות חמוקיים

הפרחים בגני במופע יציאת מצרים

בוערים בלהט אחרון , בין ערביים

השמש שוקעת , חותמת מסעה בשמים

נמוגה כצלילי קולו של אריק , מהפך קרביים

כן , כן ב"דרך לגימנסיה" אנו מקנאים אתכן

הרי לכן , גם מחר , גם מחרתיים

אנו כבר לא אוהבים לאור נרות אהבה

מתמכרים לתנוחה  המוכרת וידועה

בנתיבות ידועים של  אהבה ותשוקה 

בטעמים המוכרים אישה-איש-אישה

כבר לא נכנסים לים גבה גלים

רק העיניים , העיניים אוקינוס קנאים

מביטות בכן  ומסרבות להיכנע -

לכם השנים

יתומים  שירנו ,

עוגנים בנמלי בית נשכחים.