נחיתה/ שירה

פורשת כנפייך בעדנה
נוסקת מהשמיים
נוחתת פתע.
אדמה.

הנה ברזלים עוטפים בועה
שכיסית בה עולמך
הנה עננים סוחטים דמעה
ששכחת בתוך עינך

מקפלת כנפיים בסערה
נוסקת מעצמך
נוחתת בעצב.
אדמה.

[10/12/06]