יום בחיים:

בבוקר הרצאה על אהוד מנור-

שכוֹל וגעגועים לאח יהודה.

בערב צפירה ויזכור

וההמונים צובאים סביבי

בדום ובתקווה לא ברורה.

משם להתכנסות-

ערב שירה בציבור

שירים חדשים וישנים

ומאחור בני-נוער-

(בקרוב חיילים)

מזמזמים פטפוטי-רעים

ולא שירים.

ולסיום סיפורים במסך   

וקפה קודר

מעורבב מכל הלב-

אני חושב שלהיום די.