תְּחִיָּה

תְּחִיָּה

אֶהֵא

-הַגֵּץ אֲשֶׁר יַבְעִיר גַּחֶלֶת

יַשְׁנוּנִית קְפוּאָה

בִּכְפוֹר

מַפֹּלֶת הַשְּׁלָגִים אֲשֶׁר 

הָפְכָה  תַּמְצִית

חַיֶּיךָ

-הָרוּחַ שֶׁתַּבְעִיר-תַּדְלִיק

בְּאֵשׁ לוֹהֶבֶת

חֲדָשָׁה

אֶת שְׁאַר אוּדֶיךָ מִיְּמֵי-אָז

אֲשֶׁר נוֹתְרוּ 

כִּבְדָל.

בְּיוֹם חָדָשׁ, עַל נֵד עָטוּר 

בְּקֶצֶף לְבַנְבַּן 

תִּגְלֹשׁ

סְפִינַת חַיֶּיךָ, כְּמִפְרָשִׂית

חוֹצַת יָמִים

רַבִּים.

אַתָּה 

תְּהֵא מִפְרָשׂ לָבָן, בּוֹהֵק,

הַמִּתְנוֹפֵף בְּרוּחַ 

הַתְּחִיָּה

אֲנִי-

אֶהֵא לָהּ הֶגֶה נֶאֱמָן 

הַמְּכׇוְנָה הַיְּשֵׁר

לַחוֹף.