בּוּשָׁה - שִׁיר שִׁשִּׁי בְּסִדְרַת רְגָשׁוֹת

בּוּשָׁה

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַשְׁפִּיל אוֹתִי
כְּשֶׁאֲנִי מוּדַעַת יוֹתֵר מִדַּי
לִפְגָמִים שֶׁלִּי
אוֹ אִם אֲנִי פָּשׁוּט
בַּיְשָׁנִית מִטִּבְעִי,
אֲנִי חַוָּה בּוּשָׁה.
הַפָּנִים מַאְדִּימוֹת,
הַבֶּטֶן מִתְכַּוֶּצֶת,
וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה
שֶׁהַדָּבָר הַיְּחִידִי
שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת
זֶה לִמְצֹא מָקוֹם
לְהִסְתַּתֵּר בּוֹ.
הַבּוּשָׁה מְסַפֶּרֶת לִי
שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתִּי,
וּמְנַסֶּה לְהַזְכִּיר לִי
לִבְחֹן אֶת עַצְמִי
וְלִבְדֹּק מָה אֲנִי צְרִיכָה לְתַקֵּן.
לֹא תָּמִיד זֶה בְּצֶדֶק,
וְלִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
בְּמָה אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת
וְהַאִם אֶפְשָׁר לִלְמֹד
לְקַבֵּל אֶת עַצְמִי.
מַזְכִּירָה לִי שׁוּב וָשׁוּב
שֶׁאֲנִי רַק בַּת אָדָם
וְאַף אֶחָד אֵינוֹ מֻשְׁלָם.