אַשְׁמָה - שִׁיר שְׁבִיעִי בְּנוֹשֵׂא רְגָשׁוֹת

אַשְׁמָה

אִם יֵשׁ דָּבָר מָה
שֶׁאֲנִי מִתְחָרֶטֶת עָלָיו,
אוֹ אִם אֲנִי מַרְגִּישָׁה אַחְרָאִית
לְמַשֶּׁהוּ רַע שֶׁקָּרָה לִי
אוֹ לְאָדָם אַחֵר,
אֲנִי חוֹוָה תְּחוּשַׁת אַשְׁמָה.
הֶחָזֶה מִתְהַדֵּק
וְקָשֶׁה לִשְׁמֹר
עַל קֶשֶׁר עַיִן
עִם הָאָדָם שֶׁפָּגַעְתִּי בּוֹ,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ
הַמְּנֻגָּד לָעֲרָכִים שֶׁלִּי.
הָאַשְׁמָה אֲמוּרָה
לְהוֹבִיל אוֹתִי
לְהִתְפַּתְּחוּת אִישִׁית
לְעֵבֶר מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר
שֶׁבּוֹ לָמַדְתִּי מֵהַטָּעוּיוֹת
וְשִׁנִּיתִי דְּפוּסֵי הַהִתְנַהֲגוּת
לוֹמֶדֶת כֵּיצַד
לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
כְּשֶׁזֶּה נִדְרָשׁ,
וְנוֹתֶנֶת לָהּ
לְהוֹבִיל אוֹתִי
לְמָקוֹם טוֹב יוֹתֵר עֲבוּרִי.