נעילה
תרדמה סחטה אותי. הייתי בד מרוט, ספוג סימנים דוהים, כאבקנים נישאים ברוח סתווית— לא דעיכה, אלא זרע שנשלח אל בריאה חדשה, בעפעוף אחרון