הרגע בו הותיר הרוח

רָאוּי אָדָם שֶׁתְּהֵא לוֹ אַהֲבָה חַד פַּעֲמִית בְּחַיָּיו,

לָדַעַת דְּבָרִים אֲחֵרִים

לִדְלוֹת חֲלוֹמוֹת -

מִפַּחֵי אַשְׁפָּה  צִבְעוֹנִיִּים בְּגִבְעַת חֲלוֹמוֹתָיו

בָּהּ יִשָּׂא עֵינָיו אֶל הָעֲנָנִים בְּלֹא בַּקָּשַׁת חֶסֶד-

,וְיַעֲמֹד וְיַמְתִּין לְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרְדוֹת :

נוֹתֵן לִאֲבָרָיו

לָחוּשׁ חִדּוּדִין חִדּוּדִין שִׁקּוּי שֶׁל תְּהִיָּה –

אוֹדוֹת דְּבָרִים לֹא יְדוּעִים בֶּאֱמֶת.

וְהָרֶגַע –

הָרֶגַע בּוֹ הוֹתִיר הָרוּחַ

שֹׁבֶל בֹּשֶׂם –

     מִבְּשָׂרָהּ.