תַּבְנִית גּוּפֵךְ / אִילָנָה.פָּ ©

.
תַּבְנִית גּוּפֵךְ חוֹזֶרֶת אֵלַי הַיּוֹם,

מִשְׁתַּקֶּפֶת אֵלַי מִן הַמַּרְאָה.

אֲנִי זוֹכֶרֶת בִּבְהִירוּת הַכֹּל,

וְאַף כִי מִמֶּרְחַק הַזְּמַן נוֹלְדָה הַשְׁלָמָה,

עֲדַיִן חוֹרֶכֶת אֶת לִבִּי הָעֶרְגָּה

לְלִטּוּף אַחֲרוֹן, שֶׁרִפְרֵף עַל לֶחְיִי,

לַקֶּסֶם הַצּוֹבֵט שֶׁסָּחַף אוֹתִי

אֶל מְחוֹזוֹת יַלְדוּת רְחוֹקִים.

כַּף יָדֵךְ נִרְטְבָה בְּדִמְעוֹתַי,

וַאֲנִי קְפוּאָה בִּכְאֵב וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה,

יוֹצֶקֶת אֶת הָרְגָעִים הַזַּכִּים

אֶל תּוֹכִי וָהָלְאָה לְדוֹרוֹתַי.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּעוֹלָמֵךְ אַתְּ לוֹחֶשֶׁת לִי

מִלּוֹת נֶחָמָה בְּאַהֲבָה זַכָּה.  

הַלְּחִישָׁה בֹּא תָּבוֹא אֵלַי;    

אֲנִי מַמְתִּינָה לָהּ.