14.7.25 חג הבסטיליה

כל מה שאני,
כל מה שתמיד הייתי*
הוא צל שדוכא
לתוך דמות
שבלונית
שבלולית
חסרת צורה
הנלחמת בעזרת הומור ידידותי;
יושבת על הגדר ומנסה להתחבב על כולם;
מנסה לשמור על הידידות;
נסחפת לתוך ריק חסר משמעות;
שלא ניסתה כי היה לה גשר בשיניים
שבסוף נפלתי ממנו היישר לסן פרנסיסקו על המים;
שביום הראשון של כתה י' בחרתי פיזיקה במקום תיאטרון;
שרק רוצה להיפטר מהזוועות שהוא חווה כל לילה
אלא אם הוא עוטף את עצמו באלכוהול, סמים**, חברים***
ואיך הגנתם עליי אם רק מילאתם אותי בפחדים וכתוצאה מכך לא ניסיתי כלום?
מי רצה עצמאות בכלל כשאתה הופך אותי לשום דבר?

*
(עם המון עזרה וכיוון מלמעלה-
אבל כשלא מדברים עם הנפש שהייתה כלואה מאחורי סורג ובריח)

** לא היו בעבר
*** היו בעבר