עַל קַו הַתֶּפֶר

עַל קַו הַתֶּפֶר הַדַּק
שֶׁבֵּין הַקַּיִץ לַסְּתָו,
זֶה הַזְּמַן
לַעֲצֹר לְרֶגַע, לְהִתְכַּוְנֵן,
לָתֵת לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת אֲמִתִּית
לְהִתְחַדֵּשׁ,
לְבַקֵּשׁ אֶת הַטּוֹב
וּלְיַחֵל מִכָּל הַלֵּב

שָׁנָה טוֹבָה 

הַשָּׁנָה נִכְנֶסֶת
בִּתְקוּפָה לֹא פְּשׁוּטָה,
וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ
חוֹוֶה זֹאת בְּדַרְכּוֹ.
וּמֵהַסִּבָּה הַזּוֹ
תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר
הַלֵּב שֶׁלָּנוּ
יוֹדֵעַ לֶאֱסֹף אוֹר 

מְאַחֶלֶת שֶׁבַּשָּׁנָה הַזּוֹ
נַרְשֶׁה לְעַצְמֵנוּ עוֹד יוֹתֵר
לְהַסְכִּים, לְקַבֵּל,
לִבְחֹר בְּמָה שֶׁמְּחַזֵּק .
הַחֹסֶן חַי בְּתוֹכֵנוּ,
וְרַק מְחַכֶּה
שֶׁנַּרְשֶׁה לוֹ לְהִתְעַצֵּם

וְעַכְשָׁו אֶקַּח
דַּף נְיָר
אֶכְתֹּב לְעַצְמִי,
וְאֶכְתֹּב גַּם לַאֲהוּבַי,
אִחוּלִים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.
כְּתִיבָה הִיא לֹא רַק מִלִּים עַל דַּף
הִיא הַזְמָנָה לַלֵּב לְהִתְרַחֵב

מְאַחֶלֶת לָכֶם
שָׁנָה טוֹבָה.