שיר שנורית תאהב

קְלָאוּדְיָה הָיְתָה  בִּשְׁבִילִי

הַתֶּלֶם הַיָּפֶה הֲכִי רָחוֹק
בַּשָּׂדוֹת, בַּדְּשָׁאִים שֶׁלִּבְלְבוּ

בִּשְׁנוֹת יַלְדוּתִי הַמֻּקְדּמות
לָמְדוּ אוֹתִי אֵיךְ לַחְלֹם שֵׁנִית ,

וְאַגִּישׁ לָכֶם עַל טָס
אֶת יְפִי  פָּנֶיהָ זוֹהֲרִים

עַל צַלַּחַת שֶׁל מֶתֶק וּדְבַשׁ
לֹא חֲלוֹמוֹת אֲבוּדִים וּבִלְתִּי מֻשָּׂגִים
כָּכָה סְתָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנֶיהָ
וְלַחְשֹׁב כַּמָּה יָפֶה יָכוֹל
לִהְיוֹת הָעוֹלָם
עִם שֶׁכְּמוֹתָהּ וְחִיּוּכָהּ

וְגִזְרֵי הַכּוֹכֶבֶת שֶׁחִייכּוּ
 מֵעַל דַּף הָעִתּוֹן בַּמִּסְפָּרָה בַּשְּׁכוּנָה.
וְעוֹד דַּף שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה
אָבַד לִי בַּדֶּרֶךְ הָעֲצוּבָה
 אֶל שֶׁלֹּא יְחַיֵּךְ אֵלֶיךָ
    עוֹד לְעוֹלָם
 שָׁלוֹם לָךְ  קַרְדִּינָלֶה
 בְּיַרְכְּתֵי גַּעְגּוּעַי אַתְּ -
    לָנֶצַח סְפוּנָה.