חמישה נרות

.

חֲמִשָּׁה נֵרוֹת / ©רבקה ירון
*
חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וְכֻלָּם לְיָדִי. 
סָבְתָא סְלוֹבֶה מַגִּיעָה אֵלֵינוּ: קָרוֹב יוֹתֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת. 
(לֹא לִטְעוֹת: קְטַנָּה-קְטַנָּה, נִרְאֵית מְתוּקָה-מְתוּקָה 
אֲבָל לְשׁוֹנָהּ חַדָּה-חַדָּה.) הִיא לֹא מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת 
אֶת אִמִּי. אֲנִי רוֹאָה בָּהּ שֻׁתָּפָה וּמְסַפֶּרֶת לָהּ 
כַּמָּה אִמִּי רָבָה אִתִּי וְ-שֶׁקֶט. סָבְתָא סְלוֹ
בֶה בְּקוֹל רַךְ אוֹמֶרֶת לִי: לְאִמֵּךְ הָיוּ 
חַיִּים קָשִׁים מְאוֹד. וְעַכְשָׁו גַּם 
כָּאן: 
סַבָּא מִיכָאֵל וְסָבְתָא שָׂרָה,  אִמָּא אַבָּא אַחֲיוֹתַי, 
דּוֹדַי דּוֹדָנַי וְאִישִׁי אִתִּי וְסַבָּא מִיכָאֵל מַסְבִּיר 
לִי אֶת הַקֶּסֶם הַנּוֹרָא שֶׁל תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר
.