בשמי / 5 /

.

בִּשְׁמִי / 5 / ©רבקה ירון
*
אַן שֶׁרְלִי הַגִּ'ינְגִ'יִת הָאֲסוּפִית גָּדְלָה וְהִתְמַסְּדָה
וּמֵאָז אָבְדוּ עִקְבוֹתֶיהָ. כָּךְ הֶחְלִיטָה לוּסִי מוֹד
מוֹנְטְגוֹמֶרִי, שֶׁאֵלֶּה הָיוּ חַיֶּיהָ. וְכָךְ נִגְזַר עַל כָּל
כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ, כִּי בָּגַרְנוּ וְגַן הָעֵדֶן שֶׁל
הַגֵּיהִנֹּום הַפְּרָטִי נָעַל אֶת שְׁעָרָיו כְּשֶׁחָצִינוּ אֶת 
מִפְתָּנוֹ, אוֹ לֹא, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבָּרֵר אֵצֶל פְרַנְץ קַפְקָא
בְּסִפּוּרוֹ "לִפְנֵי שַׁעַר הַחֹק" אֲבָל מָה אֲנִי מַפְלִיגָה 
וּבוֹרַחַת מִיְּמֵי הַיַּלְדוּת וַהֲרֵי מְתֵי מְעַט מִבֵּינֵינוּ
יָדְעוּ טְרָגֶדְיוֹת כְּשֶׁל הָאֲסוּפִית וּבְכָל מַצָּב כֻּלָּנוּ 
יָדַעְנוּ הַרְפַּתְקוֹת וְשׁוֹבְבוּת וַחֲלוֹמוֹת, חֲלוֹמוֹת
וּבִשְׁמִי, רַק בִּשְׁמִי, אֲנִי יְכוֹלָה לְהָעִיד שֶׁגֵּיהִנּוֹם
הָיָה, שׁוֹנֶה מְאוֹד מִזֶּה שֶׁל לוּסִי מוֹד מוֹנְטְגוֹמֶרִי, 
אַף גַּן עֵדֶן הָיָה, נִפְלָא, כִּי שָׁפַע הַבְטָחוֹת, וּמֵאָז
אָבְדוּ עִקְבוֹתַי, וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָן, 
.