שוב אני ...

.

שׁוּב אֲנִי ... / ©רבקה ירון
*
כְּמוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה, פֹּה כּוֹאֵב, גַּם כָּאן, רַע לִי וּמַר לִי, וְצַר לִי,
אוּלַי כְּמוֹ לַבַּרְוָז בְּבִטְנוֹ שֶׁל הַזְּאֵב- אָמְנָם נִבְלַע שָׁלֵם, 
אֲבָל הַבַּרְוָז נוֹתַר חַי בְּבִטְנוֹ וְעַתָּה פִּיטֶר וְהַצַּיָּדִים 
מוֹבִילִים אֶת הַזְּאֵב לְגַן הַחַיּוֹת, הַבַּרְוָז מְקַרְקֵר
בְּתוֹךְ בֶּטֶן הַזְּאֵב, לְאִישׁ לֹא'כְפַּת, אֲנִי מְקַרְ
קֶרֶת, לְסרגיי פרוקופייב לֹא'כְפַּת, אֵין
כֵּלִים מוּסִיקָלִיִּים בַּמִּצְעָד שֶׁלִּי הַפְּ
נִימִי, הַזְּאֵב מַבְּסוּט, אֲנִי שׁוֹמַ
עַת אֶת נְעִילַת הַמַּנְעוּל, א
וֹי-
.