כמו שתי שושנים,

.

כְּמוֹ שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים, / ©רבקה ירון
*
כְּמוֹ שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים, 
כָּךְ תֵּאֲרָה הַמּוֹרָה לְכִ
נּוֹר אֶת עֵינֵי אָבִיהָ כְּשֶׁנִּ
פְקְחוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, לִ
פְנֵי עֲצִימָתָן הַסּוֹפִית.  הַסֻּכֶּ
רֶת, הִסְבִּירָה לִי. אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת
מָה הָיָה בְּאוֹתוֹ שִׁעוּר שֶׁגָּרַם לָהּ
לְהִזָּכֵר בְּעֵינֵי אָבִיהָ וְאֵינִי זוֹכֶרֶת מָ 
ה הֵבִיא אֵלַי אֶת הַזִּכָּרוֹן עִם הַדִּמּוּי- 
לְפִיו הַמָּוֶת הוּא שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים פּוֹרַחַת
הָאַחַת קְמֵלָה הַשְּׁנִיָּה- כְּמוֹ הַחַיִּים עַצְמָ
ם
.