הוד מעלתו

.

הוֹד מַעֲלָתוֹ / ©רבקה ירון
*
רַק שְׁעוֹן אוֹמֶגָה, 
קִבָּעוֹן מִשְׁפַּחְתִּי, אֲנִי 
אוֹמֶרֶת לוֹ. הוֹד מַעֲלָתוֹ 
מֵרִים גַּבָּה, יֵשׁ פִירְמוֹת טוֹ
בוֹת יוֹתֵר- אֲנִי קוֹטַעַת אוֹתוֹ
בִּתְנוּעַת יָד, לְצֹרֶךְ זֶה אֲנִי סוֹמֶכֶ
ת עַל הַשָּׁעוֹן שֶׁלִּי- הוֹד מַעֲלָתוֹ מְגַ
חֵךְ, הֲרֵי לֹא תִּרְאִי אֶת הַשָּׁעָה. אִם כֵּן
לְשֵׁם מָה עַקְשָׁנוּתְךָ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. הוֹד מַ
עֲלָתוֹ עוֹנֶה, סְתָם, וְעַכְשָׁו אֲנִי מְמַהֵר אֶל -
.