שניים לצהריים

אֶת נְעוּרַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי
אֶת שְׂדוֹת הַבַּר
הַמַּר וְהַנִּקְצָר
וְנִצָּנִים שֶׁקָּמוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

 וַחֲלוֹמוֹת שֶׁנָּדְדוּ
כַּעֲנָנִים  אֶל שָׂדוֹת שֶׁל
אֹשֶׁר לְמֵרָחוֹק.
וְאַתְּ

פִּתְאוֹם מִתְגַּעְגֵּעַ לַשְּׁטוּיוֹת  שֶׁעָשִׂיתִי כְּיֶלֶד 
לַשְּׁקָרִים הַקְּטַנִּים
לַתֵּרוּצִים עַל מַחֲלוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם
לְהִתְחַזּוֹת לְבֵן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה  בְּקוֹלְנוֹעַ תָּמָר
וְלַבְּלוֹף שֶׁשָּׁכַחְתִּי מַשֶּׁהוּ בָּאוֹטוֹ
לההִיא מֵהַפְּגִישָׁה הַכּוֹשֶׁלֶת הָרִאשׁוֹנָה