חורף. זיכרונות. / 1 /

.

חֹרֶף. זִכְרוֹנוֹת. / 1 / ©רבקה ירון
*
אֶת הַוָּחֵצִי חָגַגְתִּי-כְּאִלּוּ
כָּאן, בַּחֹרֶף, בִּמְהֻפָּךְ, כְּפִצּוּי
לְיוֹמוּלֶדֶת בַּקַּיִץ הַלּוֹהֵט. הַכֹּל
מַתְחִיל לָנוּעַ, הַכְּנֵסִיּוֹת, הַכְּמָרִים,
הַנְּזִירוֹת, הַפַּרְצוּף שֶׁל אֶמִילְיָה דָּבוּק
לַזְּכוּכִית בַּדֶּלֶת מִמּוּל, הַשְּׁכֵנִים, הָעוֹלָם
הַחִיצוֹן מַמְתִּין לִי בְּעוֹדִי קָמָה-נוֹפֶלֶת-קָמָה
וּמַתְחִילָה לָלֶכֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַד הַיּוֹם שֶׁאָעֳזֹב 
וְאָבִין זֶהוּ, מָחָר יִהְיֶה כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כָּאן, 
.