חיקוי

.

חִקּוּי / ©רבקה ירון
*
יָד קְטַנָּה נוֹגַעַת בְּרַגְלִי תַּחַת הַשֻּׁלְחָן אֲנִי מִתְכּוֹפֶפֶת וְרוֹאָה
יַלְדֹּנֶת מֵחַיֶּכֶת אֵלַי  הִיא מְזַהָה אֶת כָּל אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּים
עַל פִּי הָרֶגֶל אוֹ הַנַּעַל לֹא יָפֶה אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ בְּקוֹל
נָמוּךְ בּוֹאִי שְׁבִי הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת עַל כִּסְּאִי אֵיךְ לֹא
זִהִיתִי אֵיךְ רַק חִקּוּי שֶׁל מִי שֶׁהָיִיתִי מֵשִׁיב אֵ
לַי אֶת יַקִּירַי  אֲנִי מְמַלְמֶלֶת בְּהֶתְקֵף רִגְעִי
שֶׁל רַגְשָׁנוּת וְחַבְרוֹתַי מֵהַתִּיכוֹן טֶטֶה
אִילֵאָנָה וּמִרְיָם אוֹמְרוֹת זֶה בְּסֵדֶ
ר זֶה בְּסֵדֶר וּבְקוֹלָן מְחַקּוֹת
אֶת הַשַּׁדְרָן שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל
וַאֲנִי נִזְכֶּרֶת בַּגַּשָּׁשִׁ
ים הַחַיִּים מַצְ
חִיקִים אָז
צוֹחֲקִ
ים
.