אַהֲבָה בְּהַדְרָגָה (כמיהה)

אַהֲבָה בְּהַדְרָגָה (כמיהה)

נַפְשִׁי הוֹמִיָה אֵלַיִךְ
עַד בְּלִי דַּי
אַךְ לֹא אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ דָּבָר

כִּי אִם
לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּךְ
לַחֲזוֹת בְּפָנַיִךְ הַיָּפִים
לְנַשֵּׁק אֶת יַדֵּךְ הָעֲנוּגָה

לְלַטֵּף אֶת לְחַיַּיִךְ הַלַּחוֹת
לִנְשֹׁם אוֹתָךְ
לְהָרִיחַ אֶת צַוָּארֵךְ הֶעָנֹג
נִחוֹחַ שֶׁל  אִשָּׁה

לֶאֱחֹז  בְּיַדֵּךְ
לַחוּשׁ אֶת כְּאֵב הָאַהֲבָה
שֶׁהֻחְמְצָה.
 

וְיֵשׁ  עוֹד מִלּוֹת אַהֲבָה
שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר לָךְ,
אַךְ הַנְּיָר אֵינוֹ יָאֶה  לָהֶן,
וְלָבֶטַח אֵינָן רְאוּיוֹת לְאֹזֶן זָרָה.

אוּלַי אֶלְחַשׁ לָךְ אוֹתָן בַּלָּאט
 בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה בַּקּוֹלְנוֹעַ.
 

 וְאִם לֹא תַּחְפְּצִי בְּכֹל אֵלֶּה,
לֹא אֲבַקֵּשׁ וְלֹא כְלוּם
דַּי לִי בְּכָךְ שֶׁתֹאהָבִינִי