שְׁבוּיָה בָּאַהֲבָה

רֹחֵק אַתָּה מֶנִי
יַדְּךָ זֶה מִכְּבָר
לֹא בְּיָדִי. הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה
כִּי כְּמֵהָה אֲנִי,
לְךָ, מִשְׁתּוֹקֶקֶת;
 

אָרַחְתָּ אֶל דֶּרֶךְ
לֹא נוֹדַעַת
וַאֲנִי - אָנָה אֲנִי בָאָה
וּלְאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אֵלֵךְ
אֲבַקֶּשְׁךָ, שָׁם, אֶמְצָאֶךָּ ;
 

אָמַרְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ
לְבֵית אָבִיךָ,
לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת לְבָבִי
וַאֲנִי כִּשְׁבוּיָה בְּתוֹךְ אַהֲבָתִי.